<h1>קונטרס הראיות לריא"ז — ראיה י"ט</h1>
<h2>דף כ.</h2>
ועוד שובר בזמנו טורף, אביי לטעמיה [דאמר עדיו בחתומיו זכין לו. כתב רבינו] שמשון זצ"ל דהלכה כאביי, ואע"ג דרבא דהכא פליג עליה וגם [מילתיה דר' אבא בר ממל] [י"ט ע"א] לא (מפקי') [מתוקמא] כאביי, וגם רב אסי פליג עליה לעי' בפירקי' [י"ג ע"א], מ"מ הלכת' כאביי דהוא בתרא, וסוגיא דתלמודא דחק לעי' לתירוצי' מילתיה דשמואל כאביי, ומשמ' דהלכת' כוותי', ור' אלעזר דההיא שמעת' נמי כאביי. ואין נ"ל זה הפסק, (דאי) [דהא] רבא פליג עליה הכא, הא קי"ל דבכל דוכתא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם, ואי רבה פליג עליה הא רבו היה ואין הלכה כתלמי' במקום הרב. ובפ' כיצד הרגל [ב"ק כ' ע"א] (ד)[ב]הלכתא ואם (נקנית) [נהנית] פליגי התם רבה ורבא, ופסק שם ר"ח ומז"ה כרבה דהוא רבי', וכ"ש במקום אביי שהלכה כרבה, וכאן נמי דוחי' הפסקני' דב' אביי, ומאי דכת' מר דסוגיא דתלמוד דחיק לעיל [י"ג ע"א] לתרוצי מילתיה דשמואל כאביי, ההיא לרווחיה היא, דהתם מהדר תלמודא לאוקמי מילתיה דשמואל אליבא דכ"ע דקאמ' הניחא אי סבר לה כרב אסי, אלא אי סבר לה כאביי אמאי לא יחזיר, לפי שלא ידענו בפי' סברתו של שמואל, (ומצה) [ורצה] לתרץ דבריו אליבא דכ"ע, וכן דרך התלמו' בכל מקום להעמי' דברי התנא או האמורא אליבא דכ"ע בכל מה שיכול, ואין לדקדק משם שהלכה כאביי, ולעי' [י"ט ע"א] נמי אמרי' הניחא למ"ד זכות הוא לעבד, אלא למ"ד חוב הוא לו מאי א"ל, ומהדר תלמודא לתרוצי אפי' למ"ד חוב הוא לו לעבד, ואע"ג דלית הלכתא כוותיה. ודב' ר' אלעזר נמי נוכל להעמיד כרב אסי במאי דאמ' בשחייב מודה דב' הכל יחזיר, לאו משום דעידיו בחתומיו זכין לו אלא משום דאי' לחוש שמא כתב לו ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי כדאמרי' דבשטרי לאו אקנייתא אין כותבין ללוות בלא מלוה. ודילמ' איקרי וכת' לא חייש ר' אלעזר, וכרב אסי ס"ל אלא דלא חייש דילמ' איקרי וכת' וכיון דכל הני אמוראי פליגי עליה דאביי בהדיא אין לפסוק הלכה כמותו בכל ענין.
מצא איגרות שום. פי' ששמו ב"ד חבלתו של ניזק כדאמרי' בפ' החובל [ב"ק צ"א ע"א] וכלן אומדי' אותן, או ששמו נכסי הלוה למלוה ולא כתבו עליהן עדיין לא אדרכתא ולא חליטאתה וכההיא דאמרי' [ב"ב ק"ז ע"א] ג' שירדו לשום.
מצא בחפיסה או בדלוסקמא. יש לפ' דהאי חפיסה ודלוסקמא מפני שמכירן שאינו כליו של בעל השטר נקט להו, כלומר, אע"פ שאי' יודע ממי נפל השטר כיון שמצאהו עם כליו, והוא מכיר שאלו הן של בעל השטר יחזיר לו, כדמוכחא מילתא דממנו נפל, ובכה"ג אמרי' בפ' כל הגט [גיטין כ"ז ע"א], אבל תכריך ואגודה נקט משום סימן.
